המערך המשפחתי (מושג שנתבע ע"י הפסיכולוג אלפרד אלדר) הוא המיקום/התפקיד הפיזי והפסיכולוגי אותו תופס כל ילד במשפחה.
מערך משפחתי נקבע על פי סדר הלידות, מרווחי שנים ביניהם, מין הילד, בריאות וצרכים מיוחדים של ילד, חזות פנים, הצטיינותו, העדפת הורים, כל אלה יכולים להשפיע על מקום שהילד תופס במשפחה. למאפייני המערך המשפחתי השפעה משמעותית בעיצוב אישיותו של הילד, ומכאן כמחנכים/הורים חשיבות הבנת מאפיינים אלו. מודעות למאפיינים תעזור לפתח אצל הילד גמישות נפשית ויכולת רחבה יותר לבניית אישיותם ותפקודם.

מאפייני המערך המשפחתי .

יש לזכור שלמרות הנסיון ליצור תבנית ברורה של הבחירות שילדים עושים בהקשר למיקומם במשפחה, מדובר בהכללה וייתכנו יוצאי דופן. יש לזכור שההורים המגדלים ילד ראשון, הם עדיין חסרי בטחון, חסרי יידע ויוצרים "יש מאין" תוך כדי התנהלות דרך מוסכמת לגידולו. בילד השני להורים יש מיומנות ויידע וביטחון . דוגמא לשינוי בהורים הוא   התיאור השכיח של סינדרום המוצצים: הורה מרתיח את המוצץ של הבכור בקפדנות יתרה, המוצץ של הילד השני זוכה לשטיפה מהירה, המוצץ של הילד השלישי מוצא עצמו לפיו של ההורה ומשם לפי הילד. התיאור לעיל משקף את התפתחות ההורה מילד לילד. ברור שהבכור זוכה למרב ההתייחסות והמאמצים.

הבכור

הבכור בד"כ מגשים את ציפיות ההורים, הוא הילד הטוב, הוא משתדל להיות ההוכחה המהלכת "למוצלחות" של הוריו. הוא רגיש לתגובותיהם אליו, הוא לעתים קרובות ה"נשמה" שהם ציפו לה. הוא רגיש וכמובן פגיע, והוא מתוח משום שהוא חושש שיאכזב. רק אם חלילה, היחסים בין ההורים לילד אינם טובים – הבכור עלול להתפתח בכיוון ההפוך לציפיות. ואז, בד"כ, הילד השני יתפוס את מקומו ויהיה "ילד לפי הזמנה".

הילד השני

בד"כ הילד השני הפוך לילד הראשון בקווי היסוד של אישיותו. הילד השני וכל ילד הבא אחריו לוקח את הקלפים הנותרים. בהורים וילדים ומה שיניהם זה מומשל לשוק התכונות, בו כל ילד בוחר לעצמו את התכונות שלא "נתפסו" ע"י האחים האחרים. מובן שקיימים קווים משותפים בין הילדים כולם. דרך המשותף ניתן לראות את האווירה המשפחתית ואת ערכיה. כל אחד מהילדים תוחם לו טריטוריה משלו: החרוץ, הבטלן, המנומס, הרעשן וכו'. באשר לילד השני ההורים כבר מנוסים, רגועים יותר במילוי משימות הטיפול ורמת ההיסטריה יורדת. כמו כן עליהם לחלוק משאבים ולטפל בשניים.

הילד השלישי

כשמגיע ילד שלישי הוא מגלה משפחה מרובת אנשים. ילד זה בד"כ הוא מניפולטור, בעל קסם אישי, שיודע לסכסך בין כולם ולשבת מהצד בפרצוף תמים ומלאכי. הוא מנוגד בד"כ לשני, ומאחר שהוא מנוגד לו, הוא דומה בקווים מסויימים אך בשינוי צורה לבכור. הרביעי דומה לשני מאחר שהוא הפוך לשלישי וכך הלאה. בשלב זה ההורים למודי ניסיון ומשוחררים מהפחד הכפייתי, מה שיטביע את חותמו על הילד לכל חייו.

ילד יחיד

ילד יחיד ללא אחים–"נסיך היחס". מצפה להתייחסות רגישה ואוהדת. אם הוא לא יזכה לה, הוא ישקיע מאמצים מיוחדים על-מנת לזכות בה, או שירגיש פגוע וחסר אונים. הסכנה היא שלמשפחה נטייה לפנק ילד זה. ילד כזה אינו נאלץ להתמודד עם אחים על מקומו במשפחה. נחסכת ממנו התחרות. בעבורו כל האופציות פתוחות. שום אח לא יגזול ממנו את האופציה להיות כזה. לכן הוא יכול להתפתח לכל כיוון, ההולם את כשרונותיו ואת נטיותיו.

ילד יחיד עם אחים (כאלה שיש ביניהם הפרש של 5 שנים)

ילד כזה מוקף כל הזמן במבוגרים (האח הגדול ממנו בחמש שנים גם נתפס בעיניו כמבוגר), ולכן הוא רגיש למצבי רוחם ולרגשותיהם, המאפשרים לו לפתח מידה רבה של רגישות. היות שהוא הקטן היחיד בין הגדולים, הוא מצליח לתמרן אותם ולהפעילם בקלות. מאחר שהוא זוכה להתפעלות ומקבל חיזוקים מכל בני משפחתו, הוא מרגיש בטחון, המאפשר לו לפתח קסם אישי. גם על אחים תאומים חלים מאפייני המערך, האח השני שונה בקווי אישיותו מהאח הראשון.

מה עושים?

כשמודעים לנטיותינו הטבעיות כמבוגרים ביחס למיקום הילד במשפחה ולהשלכות, וש"אופיו" אינו גזירה משמים, נדרשת התיחסות מיוחדת לילדים.  **  נשמור על אקלים של פתיחות ועידוד. נזמן לילדינו רצף של חוויות מעודדות.  **  נעודד שיתוף פעולה, ביחד ועזרה הדדית בין האחים על פני תחרותיות (הגוררת הבדלה).  **  לא נדביק לילד תווית – הילד הטוב, הנחמד, המעצבן, החרוץ. הילד "המתויג" לא ייתן לאחר לפלוש למקומו, למשל הילד הטוב יכשיל את אחיו שמנסה להיטיב את דרכו. הילד שמאמין לתכונה שהודבקה לו יסגל יכולות מתאימות. ללא תוויות, הילד אינו פועל רק בגבולות ה"תפקיד והמקום", שסדר הלידה, המשפחה והוא עצמו עיצבו לו. כל ילד יכול להרשות לעצמו לתפקד, תוך גילוי יכולות שונות, בהתאם לדרישות המצב. נפנה אל כולם כקבוצה לאסוף את הצעצועים. במידה והילד הטוב אסף, נאמר לו שנעים לנו שהסלון מסודר ולא ננציח את תפקידו כילד הטוב מול הילד הרע.  **  נעודד ילד לקחת על עצמו תפקידים שהם "לא לו". ילד שלוקח על עצמו אחריות יתרה נועדד אותו לעשות גם דברים שהם "סתם".. נעודד אותם לאיזון בלקיחת התפקידים ולא! לקיצוניות, לטעום מתפקידים שונים.  **   נפתח מודעות ליכולותיו הנסתרות של הילד וכן נתמקד ביכולת החיובית הקיימת מאחורי התנהגותו השלילית. למשל, גילוי היצירתיות והרגישות, הקיימות מאחורי ההתנהגות המפריעה של "הילד הרע". אם נאמץ גישה נכונה כלפי הילד, כל הסיכויים הם, שהתנהגותו המפריעה תתפוגג ביום מן הימים – אך היכולות יישארו וישרתו אותו במהלך חייו. מאשר שנתייג וננציח היותו "הילד רע".  **  ילד יחיד שלא מפונק ומתחנך תחת חוקים עקביים או אחר בד"כ מכוון את כישרונותיו ואת רגישותו לעשייה מועילה ולסיוע בונה.