מנגנון השובע מגיב עם תחילת  הארוחה. ברגע שמתחילה לעיסה בפה, המנגנון מתחיל לפעול. הגוף לאט לאט משדר למוח על רמת השובע שלו.

למזון הנכנס לגוף קיימות מספר תחנות המשדרים למוח על רמת השובע. זה מתחיל בפה עובר לקיבה מהקיבה למעיים – עד למעי הדק. בכל אחת מהנקודות הללו מנגנון השובע מדווח למוח על רמת השובע או לחילופין הרעב.
כבר אמרנו קודם שהליפטין- הורמון השובע ניפגש עם המוח פעמים ביום לכל היותר  3 פעמים. מה שמזכיר שהגוף צריך 3 ארוחות מסודרות לכל היותר. בלי נשנושי הביניים.
בפה כשמתחילה הלעיסה של המזון מתחילים להשתחרר הורמוני שובע אל המוח,כנ"ל ממערכת העיכול בקיבה וגם ממערכת העיכול התחתונה.

במציאות של היום אנחנו לועסים את המזון מאוד מהר, לוקחים ביס, כבר הביס הבא מוכן, לפעמים אפילו בולעים אותו לא טחון. התהליך בפה לא הספיק לעורר את הורמון השובע, ועוד טרם הגוף הבין שהתחלנו ארוחה ,הקיבה מלאה בכמות של אוכל , לא לעוס כהלכה.

הקיבה נכנסת ללחץ כי פתאום היא קיבלה מנה גדושה של אוכל, לא מעובד ולא טחון.
אנחנו מעמיסים כמויות יתר עליה ואז היא מעבירה אותו למעיים בלי להעביר את שרשרת העיבוד שלה,למעיים הדקים. המעיים הדקים עובדים קשה מאוד, כדי לפרק את המזון ולספוג את המרכיבים החיוניים לגוף. הם לא מצליחים לספוג את המזון ,כי הם מנסים גם לפרק אותו וגם לספוג אותו .

מנגנון השובע קשור לזמן האכילה, לכמות האכילה וגם לכמות הערכים שבמזון. הפגיעה ברמות השובע היא מידית. העמסה הזו על הקיבה לאורך זמן גורמת לאכילת יתר.

הכלי שיעזור לנו לווסת את כל המערכת הזו ולהגיע לתחושת שובע, לא מהר מידי ולא מוקדם מידי ולא לאט מידי אלא בצורה טבעית ונכונה המתחיל כבר בפה.
כשהמזון יעבור בפה יעבור תהליך נכון של לעיסה טובה, עם ערבוב נכון של המיצים המופרשים , שרשרת העיכול תשנה לחלוטין את עבודתה ותאפשר להורמון השובע להתחיל את האיתות למוח. 
נכין את הגוף לאכילה כמו שצריך, הקיבה תקבל את המזון מעובד וע"פ יכולתה התפקודית  תתחיל להפריש סממנים של שובע, והמעיים בוודאי ובוודאי יפעלו ע"פ המשימות הטבעיות שלהם. 
תנסו את זה בבית- ותגלו שתאכלו , הרבה פחות ממה שאתם רגילים קודם.
והאמת , לא משנה מה אוכלים, עדיף מזון איכותי, כמובן, אבל לגבי הכמות, הצריכה תהיה פחותה בהרבה מקודם.
אם נתחיל את תהליך העיכול בצורה נכונה כבר מהפה,תחושת השובע תגיע באופן ממש ברור ונכון.

אז איך מתחילים להפעיל את הורמון השובע- באופן טבעי?

כדי לגרום גם לאכילה כמותית קטנה, וגם לספיגה איכותית וטובה של המזון. אנחנו מתחילים בפה, והופכים את המזון לעיסה. לדייסה. המטרה היא להפוך את המזון לעיסה כמעט נוזלית.  חשיבות הלעיסה היא עצומה. היא גורמת למזון להגיע לקיבה טחון ,והקיבה יכולה לפרק אותו בקלות יתר. בנוסף ברוק הנוצר בפה תוך כדי הלעיסה, יש אנזימי עיכול, כמו פפסין, פטיאלין ואחרים. הפטיאלין בעיקרו תפקידו לפרק פחמימות, ופפסין המצוי במידה קטנה בפה אבל יותר בקיבה, תפקידו לפרק חלבונים. בתהליך לעיסה כמו שצריך אנחנו עוזרים לפרק את המזון גם באופן מכני ע"י הלעיסה עם השינייםוגם מבחינה אנזימטית ,מה שנוצר ברוקועוזר מבחינה כימית בפירוק כבר בפה. זה לא קורה כשאוכלים מהר מידי.

איך עושים את זה בפועל??

2 דברים שיעזרו לזכור:
א. לקיחת המנה לפה– לוקחים את הביס גם אם זה כף, או מזלג או כפית או ידני, לוקחים ביס, לא גדול ,שממלא חצי פה, וללעוס אותו כמו שצריך.
ב. להניח סכו"ם בין נגיסה לנגיסה. כשהביס בפה מניחים את כלי האכילה על הצלחת ומתמקדים בלעיסה ובבליעה.  וכל זה – בלי להכין את הביס הבא.  רק אחרי הבליעה של המזון שהפך לעיסה- מכינים את הביס הבא.
אכילה איטית והקשבה לדרך האכילה,תעזור לאזן מחדש את העבודה של הורמון הליפטין, תאפשר פירוק מזון נכון, ותמצאי את נקודת השובע,תהיי שבעה הרבה יותר מהר.
באופן מדהים תהיה גם הפחתה משמעותית למתוק של אחרי האוכל, כי את מאפשרת לגוף לעכל את האוכל כך שאין לו צורך בעוד אנרגיה מתוקה כדי להרגיש את השובע.

מי שרוצה להתחיל – עושה
מי שלא רוצה – מתרצת תירוצים!
ככה מתחילים מסע:
איזון זה שם העניין!