"הבטחות צריך לקיים" זה משפט שכולם מחנכים על פיו ילדים, ומנסים ליישם במרחב החברתי. אז איך קורה שכל שנה מחדש אנחנו מבטיחים לעצמנו כל מיני הבטחות ולא מקיימים. כמעט כל שנה, יש בדיוק אותן הבטחות שלא מתממשות. מבטיחים שהשנה נצליח לרזות, לסגור את המינוס, להתחיל ללמוד, לבנות עסק, לעשות ספורט ולהפסיק לעשן לעזוב עבודה ולממש חלום??? מילים ..מילים…מילים… הבטחות בלי כיסוי! איך זה שההבטחות נבלעות בשגרת החיים ולמרות הרבה "כוח-רצון" זה לא יוצא? למה כל שינוי הופך להיות כל-כך קשה וכמעט בלתי ניתן למימוש ? לשאלה המורכבת הזו יש הרבה תשובות, ושחלקם יובאו להלן.
שינוי מתחיל בהחלטה אמתית!
יש הרבה אנשים שרוצים לעשות שינוי בחיים אבל מחכים למישהו שיצטרף אליהם לדרך, ועד שהמישהו הזה לא החליט לעשות את השינוי או להצטרף אליהם הם נשארים תקועים, כי הם לא מוכנים לקבל החלטה בעצמם . שינוי הוא שינוי בחשיבה, שינוי בהתנהגות. במקום פשוט לפעול, ההחלטות שלהם תלויות במה אנשים אחרים יגידו או יעשו, והם לעולם נשארים במקום. לפעמים רוצים להשתנות כדי לרצות מוסכמות ואנשים אחרים. והתוצאה היא שמשלמים מס שפתיים "בטח, זה נורא חשוב" אבל נמנעים מלפעול בכיוון, עם סוללה של תירוצים לוגיים והגיוניים. החלטה שאפילו לא מודעים לעובדה שלא מתכוונים באמת. כדי ששינוי יצליח כדאי לרצות בו ב 100% עם כמיהה לתוצאה מדויקת, מתוך מודעות בהירה.
שינוי הוא יציאה מאזור הנוחות
אזור הנוחות הזה הוא אותם ההרגלים שאימצנו, והמחשבות שתומכות בהם. אזור הנוחות Comfort Zone הוא מושג מעולם הפסיכולוגיה החיובית: ואחת הגדרות היא: "האזור הבטוח בו אנו מרגישים הכי בטוח בחיי היומיום שלנו". המוח מקבע התנהגויות – מחשבות , כדי לחסוך אנרגיה, ובדיעבד גם זמן. כל שינוי מערער את האיזון אליו רגילים, ומהווה "איום" והרבה פעמים התנגדות. לדוגמא, משפטים כמו: "מחר", "זה לא בשבילי", "זה לא יצליח" "אני לא יכול/ה". משפטים שעוזרים להישאר באזור הנוחות ומשכנעים אותנו להימנע משינוי. כשרוצים שינוי- כדאי לצאת מאזור הנוחות, באומץ לתרגל התנהגות חדשה, מתוך מודעות חדשה ולחזור עליה עד שתהיה אזור הנוחות החדש. הרגל הוא ברירת המחדל שאימצנו. נדרשים המון אנרגיה וזמן להפוך משהו חדש לרמת אוטומט. לפעמים הציפייה מעצמנו היא יתר על המידה, נכשלים, חווים ייאוש ואז מוותרים.
סומכים על משמעת עצמית וכוח רצון?
זו טעות! גם כוח הרצון וגם המשמעת הפנימית – מוגבלים. מסתבר ממחקרים שלאף אחד מאתנו אין מספיק מהחומר הנחשק הזה, משמעת עצמית או כוח רצון. לרוב כשנשענים עליהם, לטווח ארוך, זה לא יצליח. ההרגל, שמגיע מאזור הנוחות, תמיד ינצח! זו הבשורה הרעה. טוני שורץ וג׳ים לוהר, מסבירים לנו, שכדאי להפסיק להשתמש במשמעת עצמית כבסיס לשינוי, כי אי אפשר לסמוך עליה. כמטאפורה, התייחסו לכוח רצון, ולמשמעת עצמית כמו מצבר, שבאיזה שלב ניגמר, וצריך להטעינו מחדש. כוח רצון- יכול לעזור בצורה מיטבית לממוש מטרות קיצרות טווח. למשל, לרדת 2-3 ק"ג השבוע! לשינוי ארוך טווח, נדרשת שיטת פעולה אחרת!
חוסר תמיכה מקצועית
שינוי אמיתי, בהיותו כרוך במודעות, הבנה עצמית, ושינוי חשיבה דורש סיוע מקצועי! פניה לעזרה, נתפסת ע"י רבים כחולשה. בתפיסת עולם כזו, המחשבות המונעות פניה למאמנת אישית, יכולים לנבוע ממחשבה של"אני לא מספיק טוב", "אני חלש", ובעידן שמעריך עצמאות ןאינדיבידואליזם, המשפט ה"לוגי" יכול להיות, למשל, "אני יכול לבד". איש מקצוע , מבין ויודע דבר, יכול לקצר הליכים, ולעזור בתהליך השינוי . ההתערבות שלו הכרחית להצלחת התהליך. כשם שאין האסיר, מתיר עצמו מבית האסורים כך יקשה על הפרט לחולל שינוי בקירבו.
דחיינות : "מחר"!
יש אנשים שמחכים שזמן טוב יגיע, ולכן הם דוחים את השינוי דוחים את עצמם, וכך שנה אחרי שנה נשארים עם אותם חלומות וכלום לא קורה. לחכות שזמן טוב יגיע אומר – לחכות שקודם יהיה כסף ואז… שהבוס יאפשר ואז…, שהילדים יגדלו… לחכות שתהיה הרגשה שזה הזמן המתאים. לעיתים קורה שאנשים מחכים לנקודת שבר עמוקה כדי לקבל החלטה ולעשות את השינוי. זה מקום הרבה יותר קשה לעלות ממנו. אי אפשר לפעול כל שנה באותו אופן, ולצפות לתוצאות שונות!!! זמן טוב אף פעם לא מגיע — צריך ליצור אותו, אל תגידו "יום יבוא – הביאו את היום!".
טקסים – במקום כח רצון!
איך זה שלצחצח שיניים כל בוקר – זה עובד כהרגל, ולאכול נכון, או לדאוג לפעילות גופנית כשיגרה נכשל שוב ושוב? והתשובה היא : לצחצח שיניים – לא מתבסס על כוח רצון. זה התחיל מגיל צעיר, במודעות, שחיידקים באזור השיניים והחניכיים מזיקים. זוכרים? קריוס ובקטוס? זה המשיך בתירגול יום יומי – של טקס קבוע. והפך להרגל! הפסיכולוגיה החיובית מציעה דרך שונה לחשוב על השינוי, במקום להתעסק במשמעת עצמית, שכל כך קשה לנו אתה, כדאי לשלב בחיים טקסים. טקס הוא התנהגות מוגדרת ומדויקת, מתוכננת וברורה. ברור איך עושים אותו, מתי, ומה המשמעות שלו. בניה של טקס הוא תהליך שנבנה נדבך על נדבך. למשל, מתחום התזונה, שינוי הרגלי אכילה. למשל, לאמץ אכילה איטית. נבנה מודעות- למה אכילה איטית היא משמעותית, לעיכול נכון של המזון, לתחושת השובע, ואגב כך לירידה במשקל. המודעות – היא הנדבך הראשון. ואז יבוא התירגול. התנסות של מספר פעמים ביום- כמספר הארוחות.
הרגל משנים-אחד אחד!
חשוב מאוד – לא להעמיס! שינוי הוא תהליך. זה לא סוויץ' וגמרנו! שינוי לא יקרה בבת אחת. כמשל, שינוי הרגלי אכילה, זה אוסף של הרגלים שדורשים התייחסות ותרגול אחד אחד. לאכול, לאט, ללמוד מתי רעבים ומתי צמאים, ללמוד מהי תחושת הרעב, ומהי תחושת השובע, איך להימנע מאכילה רגשית, איזה כמויות אוכלים ועוד ועוד. אם נחשוב על טקס, אז רק כשאחד נטמע , אפשר לצרף עוד הרגל נוסף.
המתקשים לשנות הרגלים והגיעו להחלטה שהם באמת רוצים שינוי, מוזמנים לשיחה עם אוזן קשבת ודיבור מעשי.