זה שרוצה שהשינוי "יקרה לו", והוא משקיע זמן רב וכסף כדי לקבל מידע מספרים או מהרצאות או קורסים, אבל הוא מתאכזב בדרך כלל כש"זה לא קורה" כמו שהבטיחו.
חז"ל קראו לאדם כזה "חמור נושא ספרים". הרבה יידע – יש! סקרנות – יש! תכל'ס עשייה – אין.
ויש את זה שמצליח ליצור שינוי תמידי באורח החיים, ומאמץ את זה ביום-יום! איך? הוא החליט על השינוי עוד לפני שבא לרכוש ידע. הידע עבורו הוא רק כלי, רק כלי בדרך שהוא רוצה לילך בה. התירגול, הכישלון, התקומה ממנו , העיקביות, ההצלחות הם חלק בלתי נפרד מהשינוי הוא הבין את זה, ולא מוותר!
איזה משניהם – אתם? הצעה: הצטרפו לסוג השני! עכשיו זה הזמן: "אפשר לשקול אחרת"
