אחד מהמכשולים הגדולים ביותר להכרת הילד בערך שלו ובפיתוח הבטחון העצמי שלו הוא ציפיות ההורים שלפעמים הם תנאי לקבלת הילד ולהערכה שלו.
ילד שמרגיש כי הוא נדרש למלא אחר ציפיות הוריו יחוש חעתים שאינו קיים בזכות עצמו ואין ערך לרצונות, לרגשות ולמעשים שלו הוא נתפס ככרטיס ביקור משפחתי, מעין הבטחה שהוא חייב לעמוד בה.
הציפיות של ההורים מהוות גורם חשוב ביחסים שלהם עם הילדים. משיחות עם הורים בולטות שתי קבוצות של ציפיות: אחת מתייחסת לילדים – בה ההורים מצפים מהם שיתנהגו, יחשבו ויתקדמו בכיוון שהם רוצים, והשנייה- מתייחסת להורים– ההורים מצפים מעצמם שיצליחו להשיג מילדיהם מה שהם רוצים ושיתבלטו בחברה כ"הורים טובים יותר".
הורים שאפתניים מעבירים לילדים ציפיות גבוהות כשיטת חינוך. הם רוצים שהילדים יהיו התלמידים המצטיינים, הספורטאים המוכשרים , אנשי חברה התוססים כבר שמהגיל הרך. הם מצפים מהילד הפרטי שלהם ישיג את בני גילו. ציפיות יתר הן אותן דרישות שילד יבלוט, יהיה מיוחד או גאון בתחום מסויים. כדי שיגשימו הילדים את הציפיות הגבוהות מפעילים ההורים לעתים קרובות, מידה רבה מאוד של לחץ הרגשתם היא "אם אנחנו לא נלחץ הוא לא יגיע לשום דבר". הם מנסים בכל דרך אפשרית להביא אותו לידי כך שיעשה מה שהם חושבים שהוא צריך לעשות. ילד החי באווירה כזו תופס את החיים כמסכת ארוכה של תביעות הפירוש שלו למצב זה הוא:" רק אם אני מצליח או עומד בסטנדרטים הגבוהים יש לי מקום במשפחה או בעולם". ילד כזה מסתובב בתחושה מתמדת של מתח ולחץ הוא מרגיש כל הזמן שקידומו תלוי בהצלחה, כלומר בגורם חיצוני שהרי הצלחותיו אינן תמיד תלויות בו. הילד מסתובב בד"כ בתחושה מתמדת של מתח ולחץ פנימי והוא יכול להגיב בשני אופנים עיקריים: ינסה להתאים את עצמו לפעול תחת לחץ ולהגשים את הציפיות הגבוהות דבר שיעשה אם הוא רוצה לשמור על היחסים הטובים עם הוריו או יוותר לחלוטין ויימנע מעשייה מתוך תחושה שהציפיות הן כל כך גבוהות שהוא במילא לא יעמוד בהן והלחץ הוא כל כך גדול ששום דבר שהוא יעשה לא יהיה מספיק.ציפיות יש לכולם אך יש להיזהר שהציפיות לא יהפכו לדרישות , שמילוין לא יהיה תנאי לאהבה, לשייכות ולתחושת ביטחון. כדאי לזכור ולהזכיר לעצמנו שהילד שהבאנו לעולם נולד להיות הוא עצמו, אדם בעל ערך, רצונות, יכולות וצרכים . הוא נולד לחיות את חייו, להגשים את חלומותיו בלי שנשעבד אותו לצורכיהם של אחרים, לרצונותיהם ולציפיותיהם. הוא אינו חייב להיות מי שאנו מצפים שיהיה, רק על מנת לשרת בכך את הערך העצמי שלנו ולהוכיח אלו הורים מוצלחים אנחנו. אנו הוריו נהיה אלה שנעזור לו לצמוח לתוך החיים. ילדים באים לעולם עם נתונים מסוימים- פיסיים ונפשיים ואנו ההורים יכולים לסייע להם לעמוד במשימות החיים. עלינו לקבל ולהבין שגם אם הילדים אינם עומדים בדיוק בציפיות שלנו- אנו נמשיך לאהוב אותם, לשוחח איתם, להיות בקשר ולהתחלק עימם.
באמצעות הקבלה , ההקשבה והנתינה שלנו הם ילמדו גם לתת ולקבל מאחרים.
