כללי

גיל ההתבגרות מאופיין בעיקר ע"י "המופע החיצוני". סערת הנפש של גיל הטיפש עשרה מתבטאת לא רק בווקאליות- קול צווחני , חצוף, לקוני, ונוהם אלא מבטא בעצם את התרחישים הפנימיים בתוך הנפש. אחד "מהמופעים" המוכרים להוציא סערה נפשית פנימית היא בחוסר סדר בבית, חוסר סדר בחדר. עניין ה גורר ויכוחים רבים עם ההורים. כמשל.

מהו הגיל?

היום מדובר על גילאי 9-30 כגיל התבגרות.
והתקופה מחולקת לכמה תקופות ביניים. למשל הקבוצה הצעירה 9-12 אשר ע"פ עדויות בעולם המערבי של סימנים הורמונליים הנגרמת עקב תזונה עשירה בהורמונים, קבוצה אחרת היא קבוצת גילאי 13-18 – בה הנוער עדיין בתחום ההורי ובמסגרות הלימודים-מסגרות החובה , בד"כ. 18-30קבוצה שכתוצאה מתרבות של חברה הישגית , הזמן שנצרך להתמחות במקצוע שיכול לפרנס התארך (תואר ראשון/שני/+התמחויות.) כך שהתלות בהורים מתארכת.

המטרה:  של הגיל הזה היא להפוך ל"גבר"/"גברת". מתוך העברית לגבור להתבגר ולהתגבר.

איפיונים:

הגיל מאופיין בפריצה ב3 היבטים:
א. גופניים . ב. רגשיים ג. מנטאליים
מההיבט הגופני: מערכת ההורמונלית מתפתחת במהירות וגורמת לשינויים גופניים חיצוניים. מתבגר מתמודד עם גוף המשתנה לו מיום ליום . השינויים הפיזיים: כמו קבלת מחזור חודשי/ צמיחת השדיים/ שינוי בקול/ שינויי באברי המין. הדחפים המיניים מתעוררים ללא יכולת לשלוט בהם, צמיחת זקו ושיער באברי המין וכד'.
בהקשר הרגשי המתבגר טרם גיבש בטחון עצמי ודימוי עצמי המתבגרים מבינים באמפטיה איך "אני" לעומת אחרים אני "אוהב" את זה – או לא ? "חלקים" של פאזל וזה זמן הרכבת הפאזל. היא נעשית עי בדיקה, השוואה , שאלת שאלות וכד'.
בהיבט הקוגניטיבי המבגר הגיע הגיעו למידת המקסימום. עולה יכולת הביקורת . הוא משער השערות והתפיסה עוברת מקונקרטית לתפיסה מופשטת. (למשל, לילד בגיל 4 אין מושג של קינאה כי מה שמניע ילד בן 4 הם הצרכים המיידיים הקונקרטיים), בגיל ההתבגרות מתפלספים על העולם , שואלים שאלות קיומיות, מסיקים מסקנות וזאת מכל המידע שהמתבגר אסף בחייו הצעירים.
המתבגר עסוק במחשבות שלו, באינטראקציות שלו בתגובות שלו. הוא עסוק בהערכת תכונות שלו, חולשות, כוחות, השקפות, בונה זהות מינית. המתבגר משערת השערות ועובר מתפיסה קונקרטית – ילדותית לתפיסה מופשטת.
מאפיין חשוב של ההתבגרות היא העובדה ששלשת הפרמטרים הללו (פיזי-רגשי וקוגניטיבי) לא מתואמים ביניהם. למשל, יכול להיות לנער קול גברי עם תחושות רגשיות ילדותיות. או יכולה להיות הבנה ופרשנות מקסימלית בגוף של ילד.
מתוך הפערים העצומים – המבלבלים, שאין בהם סנכרון, נראה המתבגר מתוסכל, מבולבל, חסר אונים, חסר שליטה , חסר וודאות. המטפורה לחוויה כזו היא כאילו עוברים דירה כל יום מחדש. כלום לא מוכר , כלום לא יציב והכי גרוע שלא ברור להם מתי כל זה יגמר. אין תאריך יעד לסיום הבלבול.
מטרות משימתיות פסיכולוגיות של גיל ההתבגרות הן: ספרציה – הפרדות מההורה/מתלות מחד ואינדיבידואליזציה מאידך.(מי אני, במה אני מיוחד, מה אני אוהב וכד'). נער מלשון להתנער.
2 המשימות באות ביחד , בבת אחת ובד בבד, והן חשובות כי בדרך לגיבוש זהות נפרדת מאמא או אבא המתבגר צריך להיפרד רגשית ומנטלית ולייצור משהו ייחודי משלו. המשימה היא למצוא את עצמו דרך ההיפרדות. כשצריך להיפרד הכי קל זה להיפרד בכעס/בחוצפה/ /מרד וכד'. הורים בד"כ לא מאפשרים ל2 המשימות הללו להתרחש. מתוך חסות יתר ,למשל. הורים מודאגים בהפתעה בהתנהגות הילד שהפך עורו , אינם מאפשרים ל-2 המשימות הללו להתרחש. (או מתוך חסות יתר או מתוך דאגה וחוסר הבנה).
המתבגר פועל בעדו- לא נגד ההורים.

מה הקשיים ביחסים?

עצמאות– זוהי פונקציה משימת ההיפרדות. הקושי כי הם מבקשים עצמאות וההורים אומרים תוכיחו שאתם יכולים.
גבולות – מתוך מטרת ההפרדות הם יבדקו גבולות פנימיים – מי הם ומה החברה . במובן החיצוני מול אבא ואמא. כשהורים עוצרים ובולמים הגבולות נעשים נוקשים. מקום של סמכות – בפרשנות המתבגר זוהי מגבלה. לכן כל מקום של סמכות הוא כר נוח להתנגדות. קשה להם עם גבולות והם יבדקו אותם. בגיל שנתיים בכפוף להתפתחות דיבור ויכולת תנועה המבוגר יכול לאסוף ילד חזרה כמו מנוף. בגיל מתבגרים – אין מנוף.
תנודתיות חזקה במצבי רוח– נטייה להקצין נטייה לאימפולסיביות10-20 תקופת הדרמה הגדולה. (מרק הורמונלי). הורים לא ערוכים לגיל הזה . הם עצמם בני 40-50 .
3 סוגי תגובות:
1. הזדהות– איך אני הייתי ומגיב ממקום מזדהה
2. לא מזדהה אלא מהמקום ההורי – ההורים שהיו לו ומשם פועל
3. רגשי מתיישב על תפיסת אפר"ת.

מה מתאים למתבגר.

התגובה הרגשית ממש לא מתאימה לו כי זה בסיס להתנגשויות נוספות. הורה מרגיש כאילו נגמרת ההשפעה על הילד. מרגישים חוסר אונים כי החוזה הלא כתוב הוא משתנה לחלוטין. אני אגיד- אתה תעשה. החוזה הזה מתנפץ כי הילד סיים לעשות מה שאומרים לו. הילד – לא חתם על החוזה הזה. הילד הסכים ועכשו כבר לא.
החוזה הוא אשליה של ההורה. שאשליה שמתנפצת, כי התפתחה יכולת גדולה לעצמאות. והורה שואל את עצמו איפה הסמכות שלו. 2 מצבים אפשריים או סמרטוט או נבוט. סמרטוט יגיד: תעשה מה שאתה רוצה/ לא אומר כלום/ לא מתערב.. הורה- נבוט- עונשים ואיומים. בשניהם אין אהבה.

אז מה כן?

עידוד, שיתוף, התייעצות , בקשת עזרה, גבולות ברורים, הרבה אהבה.