Category: עצמאות כלכלית

תופעה נפוצה
כספים רבים יוצאים מהתקציב המשפחתי עבור גידול ילדים, הרבה מעבר ליכולת הכלכלית , ולרוב תוך ויתור גדול על צרכים אישיים. למשל: חגיגות יום הולדת מפוארות, ביגוד יקר ,מכשירי טלפון ומחשבים יקרים, דמי כיס גבוהים, ביגדי מותגים, ועוד כהנה וכהנה.

האם התופעה – אצלי בבית ?

*אם ה”הקול בראש ” אומר אחד מהדברים הבאים, או אחד הסעיפים מתאים למה שקורה אצלכם…אז “כן” התופעה אצלכם בבית.
* “לי לא היה- לילד שלי יהיה הכל”
* “לילד של השכן יש – גם לילד שלי יהיה”
* “ניקח הלוואה מהבנק לבר מצווה\ בת מצווה”
* “איך אני יכול להגיד לו\לה לא”
* “לא נורא – אבל הרבה כסף יוצא עבור הילדים שלי” סעיפי הוצאה גבוהים אשר קשורים לילדים – רכישות וקניות, חוגים, ביגוד, מכשיר נייד ועוד.
* מתן כסף לילדים כפיצוי על היעדרות מהבית / שעות עבודה רבות- מחיר “רגשי אשמה.”
* הורים הנוהגים בראוותנות בכל מה שקשור לילדיהם. “לילד שלי יש הכל-אז הוא הכי מוצלח”
*חילוקי דעות בין ההורים לגבי הוצאות הנוגעות לילדים.

מה הנזקים\ תוצאות \ השלכות???

א. נזקים כלכליים:
-הוצאות הגבוהות מההכנסות לאורך זמן ובעקבות כך הגדלת מערך החובות.
-אי יכולת עמידה בתקציב וצמצום הוצאות אחרות חיוניות.

נזקים התנהגותיים:
-תסמונת “הילד המפונק”. ילד ידרוש עוד וגם יחשוב שמגיע לו.
-הקניות הופכים לחלק בלתי ניפרד מהיחסים של הורים-ילדים. “הורה טוב-הורה קונה.”
-הסמכות ההורית תלך ותקטן.
-ילדים לא יודעים לקבל “לא”. אין גבולות.
-הילדים יגדלו להיות אנשים שמתקשים לדחות סיפוקים.
-הילדים יגדלו ללא יכולת לנהל בעצמם את ענייניהם הכספיים.
-ההורים כל הזמן מרגישים אשמים שלא מצליחים לספק את צרכי הילדים כי כל הזמן יש דרישה לעוד ועוד.

מה עושים????

✓ בונים חזון משפחתי-כלכלי משותף. “מצבנו הכלכלי לאן????”
✓ שיחה משפחתית והצגת הבעיה הכלכלית. העקרון המוביל: “לא צורכים יותר ממה שיש.”
✓ שיתוף הילדים בדרכי פעולה לצמצום הוצאות והגדלת הכנסות.
✓ שיתוף הילדים בקביעת תקציב משפחתי
✓ שיתוף הילדים בקביעת תקציב אישי לכל ילד
✓ קובעים מטרה משותפת לסעיף תקציבי מסוים בו גם הילדים יכולים לעזור )למשל חסכון לנופש משפחתי, רכישה של מוצר מסוים לבית וכדו(‘.
✓ להציע אפשרות של יזמות עסקית שילד יכול להגדיל הכנסה ועזרה כלכלית בבית או למימון התקציב האישי של שלו. )בייבי סיטר\ ניקוי מכוניות , מורה פרטי לילד קטן וכו(‘ –מתאים לגילאי נוער .
✓ להציע לילדים מתן דמי כיס קבועים .
✓ מלמדים ילדים לקרוא חשבונות ומאפשרים להם לעזור למיין ולסדר מסמכים.
✓ שולחים ילדים לקניות עם תקציב ורשימה. תואם גיל ויכולת הילד.
✓ גיוס הילדים לעבודות הבית, כדי לחסוך הוצאות כגון: מנקה, גנן, צביעת הבית וכדו.
✓ מלמדים ילדים להשוות מחירים , למצרכים שהם רוצים.
✓ מטילים על הילדים רישום הוצאות.
✓ ליצור עם הילד סביבה אמיתית וכנה בה מסבירים לילדים סדרי עדיפות במקום להגיד “אין לי כסף.”
✓ הכסף הוא אמצעי להשיג דברים. אפשר ליצור מצבים יומיומיים לשיחה על כסף ובוודאי שלא לחכות לעימות סביבו.
✓ הסבירו לילדים את ההבדל בין “צריך “ל”רוצה “– לא כל דבר שאנו רוצים לקנות באמת צריך (שוב ענין של הסבר על סדרי עדיפויות)
✓ הסבירו לילדים על ההכנסות וגבולותיה. ניתן להראות לילדים הבוגרים תלושי משכורת – כדי שיוכלו להבין ממה מורכב השכר, ניכויים וכדו.’
✓ הילדים להשתמש בכסף מתוך “מה שיש” ולא “יש מאין. “
✓ ילד בוגר – סטודנט, שחי בבית ישלם את החלק שלו בהוצאות הבית ככלל .
✓ שיחה משותפת להורים והבן יש להבהיר את המצב הכלכלי להבהיר את הקושי ולבקש שיתוף פעולה בהשתתפות יחסית של הוצאות משק הבית (מים, חשמל ,גז, טלפון אוכל וכד.)

והכי חשוב – להיות דוגמא ומופת להתנהלות עם הכסף בלקיחת אחריות משותפת.  מודלינג, כמקור לחיקוי,זה מה  שישאיר חותם על הילד גם בבגרותו .