בוקר אופייני בבית ישראלי: השעה 07:15
אחד הילדים עוד לא יצא מהמטה, בת השנתיים מתעקשת לבחור לבד איזו שמלה ללבוש וגם לנעול לבד ולקשור לבד שרוכים, השלישי תפס את המקלחת ועדיין עסוק שעות מול הראי לאמץ את המראה "לא אכפת לי איך אני נראה – כאילו עכשיו קמתי" ועוד 20 דקות את צריכה להיות בעבודה ……
מה הפלא שבבקרים מתפתחת" דינמיקה של מלחמה"? הבית הופך סיר לחץ בלתי אפשרי ומוציא מהבית , עם שחר, אנשים לחוצים/רוטנים/מתוסכלים / כועסים/ מרגישים אשמה ומבטיחים שמחר זה יראה אחרת.
ועוד תמונת מצב מוכרת:
אמא ואבא (במקרה הטוב ) אחראים שכולם יתעוררו, יצחצחו שינים, יתלבשו, יאכלו ארוחת בוקר, כולם יקבלו כריכים ליום ארוך, כולם יכינו ילקוטים ואף אחד לא ישכח כלום (בגדי ספורט, למשל). אבא ואמא יתמודדו גם עם הקטן שבוכה ושלא יודע להתלבש לבד, ועם בת השנתיים שרוצה הכל לבד דוקא עכשיו ועם הגדולה, שמסרבת לשים מעיל. בסופו של ענין דוחסים את כולם לרכב ונוסעים במלחמה כנגד מחוגי השעון. מגיעים לגן דוחפים מהר, מהר את הפעוט פנימה, נשיקה חטופה ורצים הלאה לפיזור של שאר הנוסעים במכונית….
גננות סיפרו לי כי ילדים המגיעים אחרי מכבש הלחץ של הבוקר לגן , מרגישים אשמים , קשה להם לחזור לאיזון, הם כעוסים וזמן רב לוקח להחזירם למצב תפקוד אפקטיבי, מצב עצוב לכשעצמו.
והאמת- זה ממש יכול להיות אחרת.
הנה כמה רעיונות איך להוציא משפחה מהבית בחיוך?
גם כאן כמו במשימות אחרות , " הכינותי מראש" ו"במחשבה תחילה", יניבו תוצאות טובות.
התכנון משמעותי והכנת הנפשות הפועלות הכרחי. (כל אחד ע"פ גילו , הבנתו, יכולתו)

איך מתחילים??? מה עושים???

כללי: באומץ רב מחליטים כמה החלטות .החלטה ברורה אחת – עושה סדר בחיים ככלל.

מפסיקים לקחת אחריות של ילדים להתארגנות הבוקר. נכון, קל להגיד קשה ליישם. לוקחים בחשבון : ללמד ילדים אחריות זה תהליך שבו ההורה לומד לשחרר. אחריות , כידוע , לא גנטית אלא התנהגות נרכשת תוך עשייה ותרגול. שחררו את עצמכם מחובת הילד לקום, להתארגן, ולהגיע בזמן לביה"ס. זה ממש באחריותו. אם הוא לא "יתאמן " הוא לא ילמד. חלק מלקיחת האחריות היא גם לשאת בתוצאות הטבעיות וההגיוניות של מעשיו, למשל, ילד לא יתארגן בזמן, הוא יאחר לגן/לביה"ס – שם יכעסו עליו וזו תוצאה טבעית והגיונית למעשיו. (זה שייך למערכת היחסים עם המורים. זה לא שייך למערכת היחסים שלכם עם הילדים).

שחררו אחריות – גם אם הוא/היא יאחרו לגן /לביה"ס. אז איך מגשימים כזה חלום??? נוסחת הפלא לשחר מלא חיוניות, מתחילה במנטרה האדלריינית: שיתוף- התייעצות – בקשת עזרה – ועידוד.
א. משתפים את הילדים בשיחה משפחתית נעימה על הצורך של המבוגרים בבית, בדיוק כמו הילדים, להגיע בזמן לעבודה. משתפים אודות הדאגה, של אמא ואבא, שכל אחד מבני הבית יגיע בזמן למסגרת שלו. משתפים על ההחלטות שיש לכבד בבית כמו למשל החובות של כל אחד מגיל גן חובה ואילך, היא לקיים את הדברים הפשוטים בבוקר בעצמו. כמו, לקום בזמן, להתרחץ , להתלבש, לאכול ולהיות מוכן ליציאה בזמן. חשוב לקבל את ההסכמה ואת שיתוף הפעולה של הילד להתנהלות החדשה. במידה והילד מסרב – אל תתרגשו. אמרו לו שאתם מצדכם לא מתכוונים להעיר אותו . וכל שיתנהל אחר-כך – באחריותו. ובאמת, אל תעירו אותו בבוקר. (ההתייחסות כאן היא לילדים הגדולים יותר, הקטנים בלאו הכי ערים מזמן…) כשיש עקביות שיושבת על ערך, במקרה הזה: לוח זמנים שלכל אחד, או ערך המחויבות לעבודה/ בי"ס / גן יותר קל "ללכת" עם הרציונל.

ב. מתייעצים ומתכננים ביחד: מה יעזור לילדים לקום בזמן , מה יעזור להתארגן בזמן , מונים את כל הפעילויות שצריך כל אחד לחוד לעשות ובודקים איך כל אחד הולך להיות אחראי על עצמו . מעלים קשיים אפשריים . יש לבדוק כמה זמן דרוש לו להתארגנות. יש דברים שהוא כבר עושה מהר יותר (קשירת שרוכים) ודברים שהוא כבר עושה הרבה יותר לאט (בגילאים הבוגרים יותר כמו חצי שעה מול המראה באמבטיה, בגיל צעיר התעקשות להתלבש לבד)
להציע עזרה ע"פ הצורך, בנועם ובלי לחץ . זה השלב בשיחה שתוחמים גבולי אחריות בהסכמה, לכל אחד, ע"פ גילו.

ג. מבקשים עזרה ובכך עוזרים לילדים לקחת אחריות מחד ולהיות "איכפתיים " מאידך. בקשת עזרה מועילה לילד לא רק בלקיחת אחריות על עצמו אלא באכפתיות על זולתו. בקשה כזו יכולה לבוא לידי ביטוי בסיוע לאח צעיר או הכנת כריכים לכולם או הכנת ארוחת בוקר וכד'.
העיקרון הוא : שיתוף כולם וקבלת החלטות משותפות.
.
ד. מעודדים: תוך השיחה המשותפת , עם משפטים כמו:" אני סומכת עליך שתתנהג בצורה בוגרת ואחראית " , " אני ממש בטוחה שאתה מסוגל ל….." ובמהלך הבוקר לעודד גם על ניסיונות שלא צלחו שכן מה שחשוב הרי הוא הרצון …והמאמץ . העידוד והערכה הם ע"פ ההשקעה והמאמץ. (לא לפי התוצאה). ההתנסות תביא להצלחה והעידוד לאמונה שהוא יכול. מעודדים – לא מבקרים.

חודש מראש

סדר יום קבוע – עוזר לילדים להתארגן. אמצו את זה בבית.

שעון – מוסיף המון. לקנות יחד אחרי השיחה שעון מעורר לכל אחד, או לחילופין להחליט עם איזו מנגינה קמים בבוקר. לפעמים ילדים קטנים לא זוכרים מה צריך לעשות, אפשר לקנות לוח מחיק קטן והילד רושם בטבלה משימות שיש לעשות עם סימון V כשהוא מסיים .( דוגמאות בסוף המאמר)

הבוקר מתחיל בערב (באחריות הילדים) להכין בגדים ללבוש ליום החדש. להכין ילקוטים עם כל הנדרש לביה"ס. (כולל לחוגים ולשעורים המיוחדים) .
ללכת לישון בשעה סבירה ונכונה לגיל הילד. לתכנן את ארוחת הבוקר מראש. בחירה בין 2 תפריטים. וגם תכולת הכריכים ידועה מראש ומתוכננת. (אפשר עם רשימה על המקרר. ) כיוון השעון – לזמן ראלי (שתוכנן ע"י כל ילד בהתאם לצרכיו.) לילדים קטנים: (בעזרת ההורים) להכין ערב קודם את הבגדים אחרי בחירה מ-2-3 אופציות. להניח את הבגדים על כיסא מוכנים ללבישה. עצם מתן הבחירה מעצים את בטחונו ותחושת הערך של הילד. בכך הילד גם מפתח טעם אישי, לומד להתאים צבעים, להתחבר לרצונותיו (גם אם לא תמיד לטעם ההורה, ולגבש זהות אישית משלו. יש כאן שיתוף, אינטימיות והעצמה. ) ככל שתסמכו על הילדים כך גם הם יאמינו בעצמם

כל בוקר כדאי:

–  להימנע מלבקר ילדים או לחנך בבוקר או להאיץ בם
– לא ללמד משהו חדש
– לסגור טלפונים וללא טלוויזיה
– בלי הערות ובלי תזכורות מה לעשות.

לעודד ושוב לעודד…..המון עידוד, על כל שיתוף פעולה, על כל הצלחה , על כל ניסיון ועל כל כוונה . לשקף הצלחות לא משנה איזה . (יופי שלא שכחת לסגור את שפופרת משחת השיניים/ נעים ששטפת את האסלה אחרי השימוש וכד' ) גם אם נניח שהשעון צלצל והילד עדיין במיטה ולא קם אבל הוריד שמיכה , תעודדו "יפה, הורדת את השמיכה".

שימוש בהומור ובשפה חיובית המעודדת את ה"יש" ולא את ה"אין" תעזור לילד להאמין למה שאומרים לו. תעודדו מסוגלות והוא ישמע כמה הוא אחראי , הוא אכן יהיה כזה ויאמין לכם.
הסקת מסקנות ומקצה שיפורים: בסוף היום דאגו לספר לכולם על ההצלחות מחד ועל שיפורים שיקלו מחר. שיתוף הילדים בחוות דעתם וקבלת החלטות חדשות במשותף ימשיכו את רעיון השייכות במשפחה ושיפור ביצועים של היום.

סבלנות – החינוך לאחריות ולאכפתיות ויצירת שיתוף פעולה הוא תהליך, שכדאי להתחיל בו מגיל צעיר ביותר (שנה וחצי שנתיים). הוא לוקח זמן אבל משתלם מאוד. כי התנהלות עצמאית בבקרים תגרור גם לעצמאות בפלחי חיים אחרים כמו הכנת שיעורים, אחריות לחוגים ועוד ועוד.
עיקביות– לא לוותר על העקרונות! היו הורים עקביים , "הזיגזוגים " מבלבלים את הילדים ומלמדים שמילה היא לא מילה, ואפשר לעשות מה שרוצים. אם אתם מכבדים את הזמן שלכם, גם הילדים יכבדו.
לעיתים המציאות הרבה יותר מסובכת וכשחושבים על כל אחד ועולמו האישי ודאי שיצוצו קשיים הדורשים חשיבה יצירתית התואמת לכל אחד .אתם מוזמנים לשאול, לספר, ולהתייעץ,שיהיה לכם בוקר של אור למכביר, שמחה ושלווה במעונכם.

כתבה: מאירה דהן, מנהלת גיל רך, מינהל קהילתי הר-חומה, 2008.