מריבות בין אחים

לשיתוף המאמר:

" ריב" במילון אבן שושן: " קטטה , התנצחות, מחלוקת, דין ודברים "  דהיינו, תקשורת בין שנים כשסובייקטיביות, כמובן, מאפיינת כל צד.  לריב מתלוות  תחושות של אי הסכמה,  לעתים כעס,  חוסר אונים, אכזבה, דאגה, פחד, עלבון, פגיעה  בערך העצמי, ועוד. כל אחד מהפרמטרים הנ"ל מעוגן כפגיעה אישית ופוגם ע"פ התאוריה האדלריינית בעקרונות האוניברסליים. בעיקר בשייכות בשוויון  הערך וכבוד הדדי.

הסיבות למריבות בין אחים רבות ומגוונות, אך בעיקר בולט הברור, של כל אחד מהניצים, לצד מי יתייצב קהל הצופים – ההורים.  הבדיקה היא בעצם מה מעמד הילד במעגל המשפחתי וגם בדיקה זו היא עבור האחים פגיעה בפרמטרים של העקרונות האוניברסלים.   התאוריה האדלריינית מביאה את המורכבות של המערך המשפחתי: סדר הלידה והיחסים בין אחים כגורם משפיע ומושפע מאותו צורך להיות אהוב-נחוץ ויכול.  באמצעות המריבות בודקים הילדים התייחסות אחד לאחר, גבולות, רוכשים כלי תקשורת לעתיד לבוא בחייהם, וכ"כ מהווה המריבה אבן בוחן כהשוואה לאחרים. 

אז מה בתאוריה ואיך מיישמים אותה?

בספרו "אתה וחייך"  עומד אדלר על המשמעות המיוחדת שיש למיקום בו נולד הילד , בבחירות שהוא עושה כדי להיות שונה מאחיו ובהבדל המהותי בין הבכור ,הילד השני , השלישי והילד היחיד. כל אחד מהילדים נושא, בהיותו חברותי, את דגל הרצון להיות שווה ערך ושייך וגם– לא נחות . על כן בוחר ילד בנישה שבה יהיה טוב מאחיו ומפתח מיומנויות הצטיינויות בתחום שלו.   דרייקוס, תלמידו פרויד,  מוסיף ב"יסודות התאוריה האדלריינית"  כי הורים יכולים לעזור לילדים לפתח מודעות כי ערכו נשמר וכל ילד בעצם שייך למעגל המשפחתי בהיותו יכול ומשתף פעולה- כפי שהוא. "התחרותיות" בין הילדים במשפחה והתפיסה הסובייקטיבית של כל אחד היא תוצר של יחס ההורים והאווירה המשפחתית בבית. מתוך המטרות הלא גלויות לעין של הילדים, בידי ההורים ליצור מערך שלם בהתייחסות שלהם למריבות ככלל ולקבלת כל אחד מהילדים  כשווה ערך- ושייך כפרט . התפקיד ההורי הוא ע"פ אדלר , להכין את הילד למשימות החיים, להיות תורם ומועיל לחברה. חלק מההכנה הזו  הוא  גיבוש מסר הורי "שתלמדו להסתדר בעצמכם". המסר מזמין התנסות ולמידה מתוך התוצאות הטבעיות של מעשה המריבה ואותה למידה, מן הניסיון, תגובש דרך אופטימלית ליצירת יחסים עם הסביבה בעתיד. כשהורים יתערבו במריבות באופן מתמיד כדי לשלוט בסיטואציות, הדבר עשוי לחבל בתהליך סוציאליזציה שהילדים אמורים לחוות.  אדלר, כמאמין  בדמוקרטיה כשיטת חינוך מיטבית, ראה בשיח משפחתי המאפשר דינמיקה של דיאלוג בכל נושא ובפרט אודות הריב וגבולותיו, דרך להסביר לילדים ולהזכיר להם כי הם שייכים בהיותם שומרים על כללי הבית.  השיח הדמוקרטי  בכבוד הדדי, ובשיתוף והסכמה מלאים , יוצר תקשורת מכוונת הנותנת מקום ושייכות לכל אחד. כדי לשמור על גבולות, גם בריב אחים, חשובה הבהרת התוצאה ההגיונית שהיא בעצם חוקי הבית. מסר הורי חשוב יכול להיות כזה  המאפשר לילדים להכיר אחד את השני , וכך כמובן לגבש את עצמם, אך תמיד תוך כבוד הדדי , וכשקשה במריבה ניתן  להציע אופציות לבחירה , למשל, למצוא בכ"ז פתרון משותף או להתרחק אחד מהאחר לזמן מה. ההורים כמודל לחיקוי מהווים דוגמא חיה לתקשורת, כשיש אי הסכמות בין מבוגרים, ועדיין  קיימת תקשורת בה נשמר הכבוד ההדדי ושוויון  הערך.  גם אדלר , דרייקוס  ואחריהם אחי-יותם, תמי יפלח, זיווית אברמסון   עומדים בפירוט על השפעת האווירה בבית כמסר ישיר ועוצמתי לתקשורת אפקטיבית ונכונה. כדי לאפשר לילדים ל"התאמן" בתקשורת , במקום יחסית בטוח-בתוך המשפחה, על ההורה להימנע מהתערבות. גבולות המריבה הונחו בעת השיחה הדמוקרטית ופריצת הגבול תגרור תוצאה הגיונית שהוכתבה ע"י ההורה. בהימנעות מהתערבות ההורה אינו נדרש להיות שופט או אינו מעדיף ילד כזה על פני האחר ושומר על שוויון ערך בין הילדים.. אי התערבות מחלישה מריבות ומפסיקה אותם. .  הורים אמורים לאפשר ויכוח ומריבה – תוך הצבת כללים.

לשיתוף המאמר:

צרו קשר