אחריות נושקת לתאוריה האדלריינית, בתפקיד ההורי, להכין את הילד לחייו. המשפחה הדמוקרטית, כמיקרו-קוסמוס לחברה הדמוקרטית, מכילה שותפים מועילים ותורמים, וכל אחד ע”פ יכולותיו. לכן אימון לאחריות מתחיל מגיל ינקות – ואילך , כל אחד ע”פ יכולותיו הקוגניטיביות וההתפתחותיות. הילד כמו גם המבוגר, המרגיש מועיל ותורם , נענה לדרישות המציאות ומגלה גמישות נפשית גם אם המשימות עצמם הם “עבודה שחורה”. (לסדר את החדר/ לזרוק זבל וכד’). לגלות גמישות למציאות ודרישותיה גם בפעולות לא נעימות , פירושו, להיות מאומן לתרומה ומועילות. כששותף במשפחה, לוקח חלק בתפקידים היומיומיים שלה, מתעוררים יחס של כבוד והרגשת משמעות. אלה האחרונים מעוררים מוטיבציה ומהווים כר פורה לשייכות במלוא הדרה.
לתהליך החינוך לאחריות 4 שלבים:
א. לתת לילד אפשרות להתאמן להיות אחראי על החובות שלו.
ב. לדאוג לסידורים הקשורים לחובות שלו.
ג. לשאת בתוצאות טבעיות והגיוניות למעשיו.
ד. להרחיב את תחום האחריות שלו גם לשאר בני משפחה.
באימון ללקיחת אחריות ה”כלי ” העיקרי הוא, כרגיל, עידוד ומשוב על המעשים ע”י הדגשת החיובי והשקעת המאמץ. כמובן שבעשיה קיימת אפשרות לטעות והלמידה היא מתוך הטעות. ומבחן התוצאה מאפשר בחינה מחודשת לטעות. העיקרון התאורטי הוא – אנחנו לא מושלמים אבל שואפים לשלמות.
שיא בפיתוח אחריות הוא לקיחת אחריות על האחר, והרעיון העומד אחרי מעשה זה הוא האכפתיות והרצון להשפיע. האכפתיות “הטהורה” הזו, שאין עמה רווחים ממשיים, נתפסת כהעשרה באישיות הילד והופכת לעיתים מאחריות במעגל האישי, לאחריות במעגל החברתי הרחב, ואז נתפסת כמנהיגות.
ילד אחראי, שסומכים עליו , ישמור על חוקי המשפחה ונהליה בילדותו, וכבוגר יגן על חוקי המדינה ונהליה לטובת הכלל. אחריות הופכת אזרחים לאכפתיים ושותפים.
מתוך המילה “אחריות” : אח – אחר -אחרי- אחריו – אחריות מא’ עד ת’. המילה אחריות מתחילה באות "א" ומסתיימת באות "ת". אחריות לוקחים על כל העניין ולא רק על חלק ממנו. במהותה היא מתחילה ב"א" המייצג את ה"אני". כמו ילד שדואג בראש ובראשונה למשימות שלו, ורק אח"כ יתפנה להיות אחראי גם על "אח", ואח"כ ל"אחר". בבגרותו גם הרבה ילכו "אחריו", כמו בצבא, או כמוביל דרך חברתי! וזוהי האחריות כולה!
מתוך האחריות נובעות הרגשות של תחושת השייכות , תחושת שוויון ערך והכבוד ההדדי.
ביליוגרפיה:
1.אלפרד אדלר, (1958) , אתה וחייך, הוצאת מכון אדלר
2.פרופ’ ר. דרייקוס (2000), יסודות הפסיכולוגיה האדלריינית, הוצאת מכון אדלר
3.פינקל ו. (1984) , האדם מחפש משמעות, הוצאת דביר
4.הורים – ילדים ומה שביניהם, ביה”ס להורים הוצאת מכון אדלר.