מחשבות רעות יוצרות, לחץ, אשמה, תסכול, דכדוך, עצבות, דיכאון ושאר מרעין בישין. אז איך אפשר לסלק אותם ולזכות קצת בשלוות הנפש?

טיפ 1 : לחשוב חכ"מ – חצי כוס מלאה
שני אנשים היו מעורבים בתאונת דרכים ושוברים רגל. תגובה של אחד מהם: "איזה מזל שיצאתי מזה -היה יכול להיות הרבה יותר גרוע" . השני בוכה על מר גורלו: "איזה ייאוש, אני מפסיד שבועות של עבודה וכל הפרויקטים שלי תקועים".
ממחקרים בפסיכולוגיה חיובית מוצאים שאנשים עם חשיבה חיובית הם יותר מאושרים.
חשיבה חיובית זה לא אומר לרמות את עצמנו ולחשוב שהכול ורוד בחיים אלא העניין הוא להתמקד ב"יש".
בכל רגע ורגע אנחנו יכולים לבחור לראות את היש או את האין. לראות את החצי המלא של הכוס, ולהמשיך למלא את חצי הכוס הריקה.
המחשבה האוטומטית שלנו היא לראות את חצי הכוס הריקה.
כדאי להתחיל שנות את אוטומט החשיבה הזה לחיובי. היהדות מספרת על טכניקה שתאפשר לחשוב חיובית במקום לרתק את המוח בצד האפל של הכוס הריקה. ל"פטנט" הזה הם קראו להודות.
הפסיכולוג ד"ר רוברט אמונס (Emmons) חקר את השפעת התרגול של ניהול "יומן תודות" ומצא שההשפעה של יומן כזה הוא מרחיק לכת.
מה מרווחים?
עליה באופטימיות, בערנות, בהתלהבות, בנחישות, בריכוז, באנרגיה ובאיכות השינה. במקביל , "יומן התודות" גורם לירידה ברמת הסטרס ובכאב פיזי. חוקרים אחרים שבחנו מקרוב את הממצאים האלה, מסכימים שתרגול הכרת תודה הוא אחד הכלים הפשוטים לעליה ברמת האושר שלנו.
נסו את זה בבית , לפחות חודש, יום-יום, לכתוב לפחות 3 דברים שקרו במהלך היום ולהודות עליהם. תבדקו – מה השתנה.

טיפ מס' 2: קבלת המציאות
חלק גדול מהמתח והתסכול נובע ממלחה נגד המציאות.
למשל: בדרך לפגישה חשובה נעצרים בנסיעה בכלל "פקק" בדרך. בשלב הזה קיימות 2 אפשרויות: או לכעוס ולהתעצבן, או לאחר בשלווה. בד"כ בוחרים באפשרות הראשונה.
החיים מלאים סוגים שונים של מציאות לא רצויה. פקקים, תורים, פקידים מעצבנים, אנשים שלא מתנהגים נכון, , בני זוג שמאחרים, מכשירים שמתקלקלים, מזג אויר שמשבש תוכניות, וזה בימים טובים, כשלא קורה משהו ממש קשה…
אופן ההתמודדות עם מציאות לא רצויה, משפיע על השמחה והשקט הנפשי באופן דרמטי . רבים "רבים" עם המציאות כל הזמן. חווים תסכול, עצבנות או כעס ומבזבזים בלי סוף אנרגיה.
גם כאן באה היהדות ומסייעת בכלי לחשיבה חיובית , בעיקר במקרים שאין שליטה עליהם ומכעיסים, וקוראים לזה "תפילה". התפילה מעוררת קיווי, תורמת לסבלנות ולאורך רוח, ובעיקר מרחיקה את הכעס.
הרעיון הוא לקבל בשלווה דברים שלא תלויים בנו! למשל, מזג אויר, פקקים, תורים, ילדים, בעלים, הורים…
הדלאי לאמה השיב לעיתונאי שדרש ממנו להסביר את הצהרתו שהוא לא שונא את הקומוניסטים הסינים. הדלאי לאמה השיב: "הם השתלטו על טיבט, הרסו את מקדשינו, שרפו את ספרי הקודש שלנו, הרסו את קהילותינו, וגזלו את חירותנו. מדוע עלי לתת להם גם את שלוות הנפש שלי?"
תירגול לאמץ את התפילה במטרה ליצור שלווה ביא לבחון בזמן אמת, האם אפשר להשפיע על הסיטואציה או לא. מה עדיף? לכעוס או לקבל בסבלנות? מוצרים את התשובה ומנסים לעשות את המיטב בחלק שתלוי בנו ולקבל בשלווה את מה שאי אפשר לקבל.
לשנות מחשבה רעה, כבר אמרנו?

טיפ מס' 3: שיפור הערך העצמי!
רוב האנשים מרגישים שהם "לא מספיק טובים"! בלי קשר לחזקות, היכולות, האיכויות, ההצלחות והכשרונות שלהם. התחושה הזו נובעת מכך שבתוך כל אחד יושב לו איזה "שופט" שמבקר באכזריות. השופט הזה רואה טעויות ובוחן אותם החמרה רבה, הוא מאשים, מתמקד בשלילי ומגדיל אותו. הוא נוקשה והרבה פעמים מלקה. אם מקשיבים לו טוב, השופט הזה, מגלים שביטויים שנשמעו מההורים, בילדות, או ממחנכים ביקורתיים, מהדהדים בראש. למשל, "לא תצליח" "את/ה כל הזמן נכשלים" וכד'. המבקר הפנימי הזה גורם נזקים רבים וקשים כולל רגשות שליליים וקשים, הגברת סטרס ופגיעה בבריאות, עיכוב צמיחה והתפתחות ופחד לקחת על עצמנו אתגרים. הוא תמיד מתמקד בחולשות ובכישלונות ולוקח כמובן מאליו את הכישרונות, היכולות, החזקות, ההצלחות והאיכויות.
כדי לחזק ערך עצמי כדאי לרשום כל ערב, הצלחות שקרו במהלך היום. שום דבר לא מובן מאליו. כשאוספים את העדויות הללו ביום-יום, חושפים את האיכויות, ההצלחות , הכישרונות, מה שמשנה לגמרי את חווית הערך העצמי

טיפ מס' 4 : אהבה.
כולנו רוצים מערכות יחסים הרמוניות. כולנו רוצים תמיכה, קשר, בטחון ואהבה. ולמרות זאת יש במערכות היחסים הרבה תסכולים, כעסים קונפליקטים וכאב. כל אחד מרגיש שזה בגלל האחר. החוויה היא ש"הם" מרגיזים, לא מתחשבים, מאכזבים או פוגעים. כתגובה תבוא האשמה, ביקורת מירמור והרבה תלונות.
ה"אחר" מצידו מחזיר למרבה הצער, תחושות של פגיעה וחוסר התחשבות – ווגם הצד השני מאשים, מבקר, מתמרמר, ומלא תלונות. כך נוצר ביחד מעגל הרסני של קונפליקט וכאב ויש דפוס התנהגות קבוע שגורם לצער רב.
איך יוצאים מזה? משנים גישה.
במקום להתווכח, להתחשבן ולבקר, שזו התגובה האוטומטית, אפשר וכדאי לפתוח את הלב, להקשיב, לותר. לפתח גישה של סבלנות, סובלנות, נדיבות, חמלה ואכפתיות. להחליף בקורת בפרגון ובתודה. להחליף התמקדות ב"עצמי" בתשומת לב לצרכי השני, להחליף התחשבנות בנדיבות .
כדאי לשנות דפוס התנהגות שהופך להרגל. הקסם הוא , כשיוצאים מהמעגל עם התנהגות או אמירה חדשים, פריצת הדרך קוראת גם לצד השני ליצור התייחסות חדשה.